יום ראשון, 13 באפריל 2014

איך מתרגמים Economy block ?


הכבאי שלי חובב משחקי דמיון. הוא אוהב (כמובן) לכבות שרפות. לבנות בתים, ולתקן דברים. לא פעם תמצאו אותו לובש כפפות עבודה וסוחב עצים (לאח...) בזמן האחרון הוא גילה את כל עולם גיבורי העל, וככה תמצאו אותו פתאום אחרה"צ מתחפש ו"טס במרומים". 



בשבילו מספיק מקל אחד וסיר והנה יש לו קסדה על הראש, וצינור של כבאים ביד. או סירה לשוט בה ומשוט להשיט אותה. או מערכת תופים של כוכב רוק (הכל אמיתי נשבעת). אני כל כך אוהבת לראות אותו ככה. העולם הדמיוני שלו עשיר, ורחב. ולפעמים הוא אפילו שם מסכת אב"כ ישנה - רק "לצלול עמוק במים". ככה גיליתי יום אחד שהספה שלנו , היא בכלל אוקיינוס עמוק ומלא בדגים.

****

אני אוהבת בדים. 
אני אוהבת את ההבטחה שבתוכם. לכל הדברים שאפשר לתפור מהם, או לפחות שאפשר לחלום על לתפור מהם. 







כשריטה מred pepper פרסמה את ההדרכה שלה לeconomy block quilt , הרשת געשה. מכל עבר צצו עוד ועוד שימושים לריבועים החמודים האלו.
אני לא יודעת למה הם נקראים בלוקים חסכוניים, כי לדעתי הם הכל חוץ מחסכוניים.
נכון אפשר להשתמש בשאריות, אבל הם מצריכים לפחות 8 טיולים בין המכונה, המגהץ וסכין החיתוך (אולי הכוונה חסכוניים לגיזרה? טובים להורדה במשקל?).  
בהתחלה סלדתי מהם. זה נראה לי עמוס מידי וצבעוני מידי.
אבל לאט לאט הרגשתי שהם מזדחלים לי ללב. וככה מצאתי את עצמי חותכת , ותופרת ומגהצת ושוב חותכת ושוב תופרת...




זה לקח שלושה חודשים. 50 בדים שונים נחתכו, ונתפרו מחדש.
השתדלתי להישאר נאמנה למקור ולהשתמש בשאריות. לא תמיד עבד. 
 הכנסתי הרבה שרה ג'יין, שאני מאוד אוהבת את האופן שבו היא מעבירה את עולם הילדים לבד.
הבדים שלה עשירים באינטראקציות, במשחקיות, ובאווירה....
לא מזמן חשבתי על זה שמתוך שישה קוולטים שיש לילדי, ארבעה כוללים אוסף נכבד של שרה ג'יין. 
וככה הם התווספו , זה לזה... ריבוע אחר ריבוע הזדחל...








עד שאתמול סיימתי את החלק העליון (הטופ) 

ישששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מאמינה שהצלחתי.







אני מאוהבת גם באופן שבו המשולשים הקטנים יוצרים ריבועים במפגש שביניהם




לפני כמה ימים תפרתי את אחרוני הריבועים,
הכבאי ישב לצידי על הריצפה ומיין במרץ את הריבועים שהוא אוהב : 
 כלי עבודה 





טרקטורים ומטוסים




(וגם כמה אריות זכו להיכנס אך לא להצטלם, סורי). 

אץ שאר הריבועים, הוא העיף באוויר  כאילו הם מטוס נייר,
ומבלי להתחשב בכמות השעות שהושקעו בהם על ידי אימו. 



בדיוק אז נכנסה הבלרינה והכריזה שגם היא עשתה כמו אימא.

בידיה ה-Economy block שלה. האמת, נפלתי במקום. 



הבלרינה הזו, שבד"כ לא תתפסו אותה מחופשת, וגם משחקים בבובות היא קצת פחות אוהבת. היא רק תתנו לה מספרים ועט, ותגלו שעולם הדמיון שלה עשיר לא פחות. הוא עדיין, ונחבא, אבל מלא ברעיונות אין סופיים, בצורות וצבעים, ויכולת להמציא מנייר עטיפה, שני פייטים ודבק, את מה שאני מנסה לעשות מבדים של מעצבים....





 בנימה משוחררת זו- חג חירות שמח, ופורייח

(זה הריבוע הפירחוני היחידי בשמיכה, כי למרות שהילד שלי הוא בן... אימא שלו היא בת...)










אני מרגישה שיהיו עוד תמונות....
אבל זה בפרק הבא כשהשמיכה תהיה מוכנה (ניפגש בעוד שלושה חודשים).

נשיקות מהצפון...


נ.ב. הכבאי כל כך שמח ממנה, שהוא ביקש להתכסות בה כבר עכשיו.
ככה כמו שהיא רק ריבועים תפורים....
אושר...




יום ראשון, 16 במרץ 2014

מחשבות על אינטליגנציה וטלאים

שיטוט קטן ברחבי הבלוג הראה שכבר חודשים כמעט לא ביקרתי כאן.
אני כל כך עסוקה, הרבה דברים מתרוצצים לי בראש ,חלקם אמורים להגיע לכאן ולא מגיעים, וחלקם קשורים לזירות אחרות שאני פעילה בהן. עבודה, ילדים, לימודים...
היום החלטתי שבכל זאת אשתף במחשבה קטנה...


לפני זמן מה (לא אציין במדויק את הזמן כי שוב אצטרך להתנצל על הזמן שחלף)...
ישבתי עם אחותי, חבר שלה ובעלי בבית קפה אחד נחמד בצפון. אין כאן הרבה כאלו, אבל זה אחד עם הרבה אווירה. איך שאתה מתיישב אתה מקבל משחק למחשבה..

אנחנו קיבלנו משחק שבו צריך להכניס את הצורות לקופסה. נשמע קל נכון? 


המלצרית שמה את זה לידי, וישר העברתי את הקופסה לאחותי. 
אחותי, לומדת בטכניון, הנדסת חשמל, ממוצע בשמיים, פסיכומטרי שמתחיל ב 7 - נו ברור שזה בשבילה לא?? ניסתה וניסתה... העבירה לחבר שלה.
אה גם הוא לומד בטכניון. גם הנסת חשמל. גם ממוצע בשמים נו... ברור לא? ניסה וניסה. העביר לבעלי.
בעלי. טוב הוא לא לומד בטכניון... וגם לא הנדסת חשמל. אבל בכל זאת בילה שמונה שנים בקבע במקצוע הזה שאסור להזכיר , זה שמגיע עם קסדה וסרבל, וריבועים של טישטוש בתמונות....
ניסה וניסה...

לא היתה ברירה ניסיתי גם. הסתכלתי על הצורות, הסתכלתי על הקופסה...

6 שנים של עיסוק בטלאים לא היו לחינם.

כל הצורות בתוך הקופסה...

למרות העמדה הרווחת טלאים הם עיסוק שדורש הרבה התמודדות קוגניטיבית.
צריך לחשב מידות, וצורות גאומטריות שונות, צריך להבין איך כל צורה תתחבר עם כל צורה, וכמה היא תקטן או תגדל ... צריך להמיר מידות מסנטימטרים לאינצים, ובחזרה.
המוח כל הזמן עובד....

מחשב איך הערמה הזו...





תהפוך לזה....







ואיך הריבוע, יתחבר עם המשולשים...









 מה שאני גילתי, וגם משפחתי הקטנה, אדון "וכסלר" כבר ידע ממזמן. במבחני האינטליגנציה  מודדים באופן הזה אינטליגנציה. בכל הגלאים. אפילו בגיל שנתיים וחצי כבר נותנים לילדים קוביות עם צורות, והם צריכים לבנות את הדגם שלפניהם.

(זו תמונה ממבחן וכסלר בהולנדית...).



על כל אלו ועוד אני עובדת עכשיו...
(עכשיו כשקראתי את זה שוב, הבנתי שבהחלט על כל אלו אני עובדת. גם על הטלאים וגם על האבחונים. שהם חלק אינטנסיבי מהעבודה של פסיכולוגים בגיל הרך...).


המון ארועים מרגשים בפתח... 
התחלות חדשות.. אנשים אהובים שמרחיבים, מתאחדים יוצרים משפחות חדשות...
ובין לבין גם ילדי גדלו, והדברים שמעניינים אותם השתנו, וגם להם מגיע (לפעמים) משהו מאימא...
  








אז זהו בנתיים-
פורים שמח.
נשיקות ואהבה...

בואו לבקר אותי גם  בחשיפה לצפון בפייסוש...

באזור פסח אני מתכננת מיני ג'ארז סייל, שיכלול גם המון דברי יצירה...
(אם בנתיים אתם מעונינים בסרגל טלאים או בסכיני חיתוך גלגלת -
ולא יכולים לחכות עד פסח, שלחו לי מייל 
northenexp@gmail.com )
אשמח שתעדכנו.
נשיקות מהצפון

נ"ב- שלא תחשבו אחותי היא עדיין הגאון במשפחה...

יום שישי, 24 בינואר 2014

להתגורר בבית בוץ - חופשה בערבה

אנחנו גרים בצימר. הנוף מהחלון בהחלט מוכיח את זה. השקט שאופף את הבית ביום שישי בבוקר , מחזק את הטענה.
האוויר הקריר, הנקי שעולה באפי כשאני יוצאת לתלות כביסה, מהווה את ההוכחה הסופית.
ובכל זאת, גם למי שגר בצימר, מגיע לצאת לחופשה בצימר. 

בסופ"ש הקודם ארזנו את עצמנו, את הכבאי והבלרינה והדרמנו . ממש הדרמנו, עד למושב פארן בערבה. שעה מאילת. אם זה לא היה ברכב היינו יכולים להגיד שעשינו את שביל חוצה ישראל ....
נסענו לפגוש את רותם ורותם. הגורל של משפחתנו קשור לערבה, ובאופן ספציפי הוא קשור לזוג הזה, המיוחד כל כך. לכן להגיע אליהם, ביחד עם אחות של ת' ומשפחתה הוא מעשה טבעי,שמלווה ברגשות עצמתיים. 

בתום נסיעה ארוכה ומהנה הגענו ללילה של הערבה. חושך מכל הצדדים, גבעות לבנות מלוות אותך בדרכך, ירח מלא מתבונן במכונית הנוסעת והשמים מלאים כוכבים. שקט. אין אף רכב על הכביש. באווירה הזו של האדם והטבע הגענו לפארן. 




הגענו לכאן - לצימר מקסים עשוי מבוץ שבנו רותם ורותם. רותם הבן הביא את שיטת הבנייה המיוחד בבוץ מחו"ל, ואת הצימרים הוא בנה בידיו. רותם הבת עיצבה אותם בעדינות מדויקת התוצאה היא שזה אחד מאותם מקומות שברגע שאתה נכנס אליהם אתה מוקף באווירה אחרת, ובבת אחת נזרק ליקום מקביל. 
(לצערי צילמתי את הצימר מעט מידי אז ממליצה לכם להיכנס לאתר שלהם לעוד תמונות)
אני לא יודעת אם זה האופן שבו הצימר מעוצב, פשוט חמים ומדברי. אולי זה האווירה שבית בוץ משדר, עם הקווים העגולים שלו, הקירות העבים והצבעים החמימים. אולי אלו רותם ורותם ומשפחתם המקסימה? אולי זאת הערבה?







את הערב הראשון העברנו בשתיית תה צמחים, העברת חוויות ועדכונים, כששני הכבאים הפרטיים מתרוצצים בכל עבר מאושרים, צוחקים, צוהלים ומרוצים, והרקדנית מנמנמת בבטחה, במיטה מדברית נוחה וחמימה.







אורח החיים המדברי והקצב שלו כפו עלינו נינוחות. קמנו בבוקר בעצלתיים, שוטטנו קצת במתחם המקסים של רותם ורותם, התרשמנו מאוהל הטיפי המיוחד שהתווסף, האכלנו תרנגולות חופש אמיתיות, ובעיקר נשמנו אוויר מדברי קריר ויבש.












במקום תוכניות מרחיקות לכת, שוטטנו קצת ברגל ליד המושב, הילדים רחצו במאגר מים בלב המדבר, ועיניים הסתכלו בהשתאות על הנוף הזה, האחר כל כך ממה שמוכר להם - נוף פתוח עד בלי די. אני מרגישה שלכבאי היה חיבור מיוחד למקום הזה.


אני יכולה לדמיין אותו מגיע לכאן כדי להתגורר קצת, בעתיד...






השקיעות בערבה הן מיוחדות .
מרהיבות ביופיין, רומנטיות, אבל יכולות להיות גם קצת בודדות
(אם אתה יכול להתרכז בהן, ולא צופה בהן בלוויות שלושה ילדים מתחת לגיל 6).





בערב עשינו מדורה, לשמחת הכבאים....



ליום שבת היו לי המון תוכניות. את חלקן הספקנו, ואת חלקן השארנו לביקור הבא.



ארוחת בוקר אכלנו במושב צופר, בגן ירק. לא ידענו למה בדיוק לצפות.
כשהגענו גילנו גינת ירק ענקית (!!!!) שבתוכה מחכה לנו ארוחת הבוקר.






בתחילה קיבלנו סיור קצר והסבר על המקום, על שיטת הגידול ועל הירקות.
התנסנו קצת בשתית מים עם קשיות מחמציצים, שלפנו גזרים מהאדמה
ואכלנו תירס כל כך טרי עד שאינו דורש בישול כלל...
רונית ובעלה הסבירו לנו, שאפשר לקטוף מהגינה הכל כל עוד אוכלים את זה כאן.
הם לא היו צריכים להוסיף הרבה, אנחנו כבר היינו מאוהבים במקום עד מעל הראש...




כשהסיור נגמר, התיישבנו לאכול ממטעמי המקום. חביתיות ירק תפוחות, גבינות , סלטים מתנובת הגינה, פלפלים קלויים, חצילונים מוחמצים, לחמים מעניינים, עוגיות מפירות יבשים, וריבת עגבניות שרי היו רק חלק מהדברים המקסימים שהיו על השולחן. 

הארוחה היתה נינוחה, ובמקביל סופר-מן וספיידר-מן בדקו את כל הערוגות, כשעל הכל מפקחת הרקדנית. 
הם קטפו עגבניות שרי בכל מיני צבעים, התרשמו מהקישואים והדלעות שנראו כאילו נלקחו מסינדרלה, פלפלים בגדלים מיוחדים, וכשהם גילו את התותים... נו טוב, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם לבד..





הארוחה התארכה לה, והילדים גילו גם את הארנבונים
 והעיזים של המקום (שהובאו אגב מההר הגבוה בסיני, ואלו העיזים המקוריות של האזור)...
ככה חלפו להם כמה שעות טובות ....




בתום הארוחה, והסיור והקטיף , המשכנו עוד לחוות האנטילופות,
גם היא בצופר, אבל בשלב הזה כבר נגמרה לי הסוללה במצלמה, אז תאלצו להאמין לי ....



בסוף היום ארזנו את עצמינו וילדנו
נפרדנו ממזג האוויר המושלם שליווה אותנו
והתחלנו במסע צפונה לצימר הפרטי שלנו...

אם בא לכם גם לנפוש בצימר מקסים, עשוי מבוץ 
צרו קשר עם רותמ'ס גסט האוס - בקתות אדמה בערבה - 0523440674
ואם בא לכם לאכול בגן ירק של רונית - 0523666819

כמו תמיד אשמח לשמוע ולקרוא את התגובות שלכם...
נשיקות מהצפון - תהל טלאים
ובואו לבקר אותי גם בפייסוש בדף של חשיפה לצפון הבלוג...







יום שלישי, 24 בדצמבר 2013

סיפור פשוט



אחד הדברים שאני אוהבת, ומעריכה בצפון - זה הפשטות.
שבת. אחרה"צ. עוד שעה חושך. 
אבא נח וקורא עיתון, רגוע. 
סבא מציע שנצא החוצה לאסוף פקאנים. 

מדרגה אחת, ואנחנו בחורשת הפקאנים 


סבא, אימא ילדה וכבאי, שגם כשהוא יוצא לטבע הוא תמיד בכוננות.


וככה בילינו לנו בנעימים. בלי הרבה דיבורים. 


כפופים, צוברים אגוזים, מפצחים, פוגשים חיפושיות
חרקים וציפורים מעניינות.



בתום השעה השקיות כבר התמלאו



והשמש כבר החלה לאסוף את קרניה, לכסות אותן בעננים לקראת הלילה

וגם אנחנו חזרנו, מרוצים מהשלל, ובכלל.

סיפור פשוט, רגוע. 

כמה יופי יש בפשטות.


נשיקות מהצפון, תהל טלאים